התניא משמש כספר היסוד של חסידות חב"ד, וכולל הנחיות לדרך חיים ולעבודת ה', המבוססת על עבודה משותפת של רגש והבנה. עיקרו של ספר התניא, הקרוי ע"ש המילה בה הוא פותח - מוקדש לעיון מעמיק בפנימיות חלקי הנפש, תוך זיקה מובהקת למינוחים מעולם הקבלה. במידה מסוימת משלב הספר בין המושגים הקבליים, החוויות המיסטיות ובין החקירה ההגיונית של שאלות פילוסופיות תיאולוגיות, ומקשר כל זאת לתפיסה פסיכולוגית.
אחד מהעקרונות שהתניא מתבסס עליו, זו העובדה שלכל יהודי יש שתי נפשות, נפש אלוקית ונפש בהמית. הנפש האלוקית היא חלק אלוק ממעל ממש, והנפש הבהמית מחיה את הגוף. הנפשות נלחמות זו בזו על הרצון לשלוט בגוף, במחשבתו, בדיבורו ובמעשיו של האדם.
עובדה זו מאפשרת לנו לצאת מנק' הנחה בסיסית שבכל יהודי יש מהות של טוב טהור אין סופי. חלק האלוקים שבו. אם הוא רק מפנה דרך בתוכו, לפעול מתוך הנפש האלוקית, הוא יוכל דרכה להגשים את שליחותו בעולם ללא מכשולים.
בספר התניא, מייעץ לנו האדמו"ר הזקן, על דרכים בהם ניתן להתמודד עם מלחמת הנפשות ולאפשר לנפש האלוקית להיות זו שמכוונת ומובילה להצלחה.
